הרב הרב נתנאל אריה פדיון שבוים

הקדמה
סוגיית "פדיון שבוים" , המסעירה לאחרונה את הציבוריות הישראלית היתה ללא ספק מן הסבוכות שבדילמות במוסריות שהתגלגלו לפנינו
אין אני מקנא בצריך לחרוץ דין ולהכריע בסוגיה זו, ואין אני מתיימר לחוות בזה דעה חד משמעית, שכן זוהי סוגיה רבת אנפים, אשר הבא לדון בה מזוית מוסרית-חברתית בלבד, או מזוית צבאית-מדינית בלבדף ודאי שיגלה בה פנים שלא כהלכה. ואין אתה מוצא בה ידיך ורגליך, אלא לאחר בחינת כל הצדדים.
אעפ"כ, מתוך רוחב השקפתה של תורה, ומתוך התבוננות בזרמי הדעות המתאוששים בהויה המדינית מזה שנות דור, רציתי לפרוט על מתרי הסוגיה העכשווית, ולהעמידה בקרן אורה של תורתנו הנצחית.

פדיון שבוים
במשנה במסכת גיטין (מה,א) נפסק כי "אין פודים את השבוים יותר על כדי דמיהם מפני תיקון העולם" הסתפקה הגמרא האם יסודו של הדין כתקנה חברתית שלא לדחוק את הציבור יותר מידי, מה שמותיר מקום לגילוי רצון טוב של הציבור או יחידים. או אולי יסודו של הדין כתקנה ביטחונית , הבא להילחם בתופעת החטיפות ע"י אי כניעה לסחטנות יתר, ולדרך זו איסור יש בדבר, שהרי המזכה לזה חַב לחֶברה כולה!
מסקנת הרמב"ם והשולחן ערוך הינה כדעה השניה, שחל איסור לפדות שבויים יתר על כדי דמיהם "כדי שלא יהיו האויבים רודפים אחריהם לשוביים" (רמב"ם מבנ"ע ח, יב ושו"ע יו"ד רנב, ד). הגדרת "כדי דמיהם" בימינו מעורפלת במקצת, אך ניתן לומר כי חילופי שבויים תמורת שבויים, או תשלום כסף שהינו יותר מן המקובל בעולם, נכלל בכלל "כדי דמיהם". (שו"ת רדב"ז החדשות סימן מ') אבל להיכנע לסחטנות ברורה-אסור.
מספרין חז"ל (גיטין נ"ח, א) כי רבי יהושע בין חנניה פדה בממון רב את רבי ישמעאל בן אלישע, שהיה אז נער צעיר ומבטיח. למדו מכאן הפוסקים כי ניתן לפדות ביותר מכדי דמיו תלמיד חכם או אפילו מי שנועד לגדולות (תוס' שם ושו"ע). יש ללמוד מכאן, שכיוון שיסוד הדין בתקנת הציבור, יכול צורך ציבורי גדול ומובהק לשמש כעילה לפדיון אף ביותר מכדי דמיו.
אף שאין הדבר מוחלט מכל מקום רבים מן הפוסקים הכריעו כי סוגיתנו אינה עוסקת בסכנת חיין וודאית, אבל בסדכנת חיים ממשית פודים בכל מחיר, ואין ספק עתידי יכול לדחות את הוודאיות העכשווית. (תוס' גיטין בכ"מ וכן מהרש"ל ביש"ש שם, והכריע בשד"ח ח"ה ס' ע"ז שכך דעת רוב הפוסקים שכך היה בפועל המנהג!)

ככלל אין פודים את מי שהכניס את עצמו במכוון לסכנה, אך זאת רק כאשר רגיל בכך וכאשר אחרים רגילים בכך להפיל עצמם על הציבור (גיטין מ"ו,ב' ויש"ש שם ס' ע"ב). אבל בסכנת חיים פודים בכל אופן (שם מ"ז,א וכן פסק בשו"ע).
מסתבר כי מי שיש חוב מיוחד לפדותו אינו בכלל הגבלות התקנה של "כדי דמיהן". כך יש ללמוד מחובת הבעל כלפי אישתו (עיין ראש כתובות פ"ד ס' כ"ב), וכל שכן לחובת המדינה כלפי שליחיה בכוחות הביטחון (חוות בנימין ס' ט"ז).
שמא תאמר כל זה אמת ויציב בתשלום בעלמא, מה שאין כן כאשר המדובר בשיחרור מחבלים רוצחים המסכנים את שלום הציבור כולו! אכן, אם המדובר בהחזרת חיילם וכדומה, וודאי שבכלל חוב הציבור ליטול ספק סכנה בכדי לעמוד לימין מי שסיכן עצמו למען שלום הציבור, ומסתבר שאף למען כל אדם יכול הציבור לומר כי הוא נוטל ספק סכנה על מנת להציל חיים בוודאות (חוות בנימין שם), מה גם שלצערנו מדובר על מציאות הרוויה בנסיונות התקנשות גם בלאו הכי (עיין היטב בתוס' גיטין מ"ה, א ד"ה "דלא") מכל מקום וודאי שההכרעה בזה יכולה לבוא רק לאחר חוות דעת ביטחונית מוסמכת אשר תעריך נכונה את רמת הסיכון המתווספת. 

הסוגיה המדינית
עד כה עסקנו בסוגיה בזווית ציבורוית קהיליתית. אך אין לטעות ולחשוב כי זו היא גם עמדה הלכתית מדינית. מדינה יכולה וצריכה להביא בחשבון גם מארג שיכולים אחרים לחלוטין!

מדינה ריבונית חייבת להבין כי מימוש ריבונותה דורש חוסן ריבוני והרתעה. אומה חפצה חיים אינה יכולה לחיות כשיה בין שבעים זאבים, בוודאי שלא בין זאבי ערב, אשר כבוד ודם שפתם.
גם אם הראנו פנים רבות להקל בפדיון בסוגיה הקהילתית, וחלק מן השיקולים אף יפה לסוגיה המדינית. מכל מקום כל המתבונן בהוויה המדינית בשלשה עשורים אחרונים, יודה כי השיקול המרכזי הצריך לבוא בחשבון הינו חששם של חז"ל, כי כניעה חד פעמית תוביל לדין של כניעות נוספות ורפיסות קומה אשר רק תגברנה את מערכת הלחצים והאיומים הסובבים.

הערה מוסרית
דומני כי לא אטעה אם אומר שהסכם חילופי השבוים לא היה עובר בארה"ב או ברוב מדינות המערב. אך לא הייתי זוקף זאת רק לתבונה וזקיפות קומה מדינית החסרה לנו. דומה כי יסוד הערבות ההדדית הזורם בעורקינו מזה אלפי שנים, גורם לגילוי הסולידריות עם מצבו של כל יהודי באשר הוא שם, וזהו אולי המבט החיובי על המוכנות לכפוף את ראשנו על רוצחים שפלים ומתועבים.
אלא שבד בבד עם הערה חיובית זו, מזדעק הלב ונוזף : האמנם כן!? אם כן, היכן גילוי הסולידריות עם אחינו יהונתן הנמק בכלא "ידידנו" הדוד "תום"?! האם אין מכנה משותף המסביר את שתי התופעות ושמו שפיפות קומה ?!

אברהם העברי
זומנה ההשגחה העליונה, כי החלטת ממשלת ישראל תהא ביום ראשון שלאחר פרשת "לך לך" בו קאנו על מבצע "פדיון שבויים" הראשון.
אברהם אבינו איש החסד האהבה והשלום פודה את לוט בן אחיו מיד שוביו. אברהם אכן מוציא ממון רב ואף מסכן את נפשות, אך לא היה זה במסגרת הסכם כניעה רופס, אלא במבצע נחוש המקרין רוח עוז וגבורה המשתק ומשבר יד רשעי עולם, והוא החסד והשלום האמיתי