tzvika770

פדיון שבויים  

ומעשה היה בתלמיד חכם וחסיד וענו שביקש מהשי"ת שיגלה לו מי יהיה חברו בעולם הבא. ישב החסיד הזה בתעניות הרבה, וערך תפילות ותחנונים עד שגילו לו לילה אחד בחלום: דע שחברך בעוה"ב שכ"כ הרבה שאלת עליו יהיה קצב פלוני.

נתעורר ת"ח זה משנתו והצטער הרבה בגל החלום שראה, שאותו קצב עם הארץ ופחות, יהיה שכנו בעוה"ב. ושוב ישב בתענית וערך תפילות. ושוב הודיעו לו בחלומו שאותו קצב יהיה שכנו בעוה"ב. וכששמע הת"ח עוד הפעם אותם הדברים שנאמרו לו קודם, בכה בכי גדול מרוב צערו, ולא היה יכול להירגע מדבר זה שפלוני הקצב יהיה שכנו בעוה"ב. ובעודו בוכה שמע קול מדבר אליו: אילולא שחסיד גדול אתה היית חייב מיתה על מה שעשית, ועל הצער שנצטערת שאותו קצב יהיה שכנך בעוה"ב. דע שאותם המעשים הטובים שעשה אותו קצב, לא זכה לעשותם שום אדם, ומעלתו בעוה"ב תהיה גדולה מאד.

כששמע התלמיד חכם הדברים האלה השכים בבוקר והלך לחנותו של אותו קצב ונתן לו שלום. ישב שם ואמר: רוצה אני שתאמר לי: מה הם מעשיך וחסידותך שאתה עושה בעולם הזה. אמר לו: דע אדוני שאני מנהל עסקי ביושר, שאינני מחסיר מהמשקל. וכשבא עני אני משתדל לתת לו מהמובחר כפי שאני נותן לעשיר. ומזה שאני מרויח אני נותן מחצית לצדקת, ובמחצית השניה אני מפרנס עצמי.

אמר לו החסיד: זה שאתה עשה אינו ראוי לשבח גדול כ"כ שהרי כל אדם יכול לעשות כן,  ואף פלוני ופלוני עושה כך. זה שאני רוצה לידע האם עשית איזה דבר גדול שאין איש יכול לעשות.

שתק הקצב שתיקה ארוכה ואח"כ אמר לו: נזכרתי במעשה גדול שעשיתי לפני כמה שנים. אמר החסיד: ספר לי מה המעשה הזה.

פתח הקצב ואמר:  פעם אחת הייתי יושב בחנותי ובאה שירה של גויים. והיו בשיירה הרבה שבויים, וביניהם היתה נערה שבכתה בכי מר. נגשתי אליה ואמרתי לה בתי, למה האת בוכה כל כך אמרה לי: דע אדוני שבת ישראל אני וחוששת אני שמא יעבירו אותי על דתי ורוצה אני שיביאו אותי לישוב של יהודים כדי שיפדו אותי מידיהם ואשאר ביהדותי. וכששמעתי דבריה נשבר ליבי ואמרתי לה: הרגעי בתי אני לא אשאירך בידי גויים ואפדך מהם. והלכתי אצל אדוניה ונתתי לו הרבה מעות יותר מכפי יכולתי ופדיתי אותה מידם. והבאתיה ביתי והיתה אז בת י"ב שנה. וגידלתי אותה עד שנעשתה בוגרת. והיה לי בן יחיד שהיה בן כ"א שנה. יום אחד קראתי לבני ודברתי עמו בחשאי ואמרתי לו: רוצה אני שתעשה רצוני ותמלא משאלתי ובקשתי, ותהיה מאושר בעולם הזה ובעולם הבא. אמר לי בני: בחפץ לב אעשה ככל אשר תצויני ולא אמרה את פיך.

אמרתי לו: בני היקר. רוצה אני שתקח נערה זו לאשה. ואני אתן לך מלבושים ומרגליות ככל שתוציא מפיך. אמר לי בני: הנני יעשה כחפצך. שמחתי שמחה גדולה ועשיתי מלבושים וכלי חמדה ככל שביקש. ועשיתי הכנות לחתונה, והזמניתי לחתונה כל בני העיר ולא היה אחד שלא הזמנתיו, וכן הזמנתי את כל העניים שהיו בעיר והושבתי אותם בין בני ביתי כדי שלא יתביישו. ושמתי על שולחן העניים כל המאכלים ששמתי על שלחנם של העשירים ואכלו ושתו והטיבו את ליבם הרבה. וראיתי שלחן אחד שלא אכלו ולא שתו שם. אמרתי להם: אחי, למה אין אתם אוכלים ושותים. שמא מצאתם פגם בסעודה. אמרו לי: אי אפשר להיות יותר טוב מהמאכלים האלו, והכל טוב ויפה בלי כל פגם. אבל העני הזה היושב כאן ובוכה ונאנח, נוטל מאתנו כל חשק לאכול. כששמעתי כך לקחתי העני בידו והובלתי אותו בחוץ ואמרתי לו בלחש בני יקירי מה זאת עשית לי להפר את שמחתי לבכות ולהתאבל בשעה שהכל שמחים ומהי הצרה שיש לך שמא חוב יש לך שאתה צריך לפרוע אם אתה רוצה בהלוואה אלוה לך. ענה העני ואמר: אין לי כל חוב ואין לי צורך בשום הלואה. וזה שאני בוכה כי הכלה הזאת עומדת ליכנס לחופה היתה ארוסתי מעיר פלונית ופלונית. והוא הוציא את שטר הקדושין והראה לי וכשראיתי שדבריו נכונים שאלתי אותו שמא יש לך סימן בנערה. אמר לי: ראיתי אותה פעם בבית אביה והנה יש בה סימן פלוני במקום פלוני וראיתי שדבריו אמת אמרתי לו אל תתעצב והיה שמח. אני אתן לך כלתך לאשה. קראתי לבני ואמרתי לו בסתר בני היקר עשית רצוני ולקחת את הנערה הזאת לאשה. עכשיו אני רוצה שתעשה לי עוד טובה ורוצה אני שלא תסרב לי אמר לי בני: כשם שלא סירבתי לך במשאלתך הראשונה כך לא אסרב לך במשאלתך זאת. אמרתי לו: דע שהכלה היתה מאורסת קודם לבחור אחר, והדבר נודע ליל זה עכשיו, וראיתי את שטר הקדושין שיש לוץ אם כן הכלה אסורה לך ורוצה אני שתתן הנערה עם כל מלבושיה לבעלה הנמצא כאן וכן הכלים שעשיתי לכם ושכרך יהיה הרבה מאד. ואני אמצא לך כלה אחרת, טובה הימנה ואעשה לך כפל כפלים ממה שעשיתי לך עכשיו. ענה לי בני ואמר: אני מסכים לכל מה שאתה אומר. ונתתי לעני הכל והעמדתי אותו תחת החופה במקום בני וברכנו שבע ברכות והייתי שמח ושמחתי אותם כל ימי החופה בהוצאות שהוצאתי על בני. והיו בביתי הרבה זמן בליל כל מחסור עד שאמרו שהם רוצים לנסוע לעירם. ואני הכינותי להם צידה לדרך ונתתי להם מתנות רבות ופיטרתי אותם לשלום. זהו המעשה שנזכרתי בו שעשיתי לפני כמה שנים.

וכששמע הת"ח את הסיפור אמר לקצב הזה: ברוך תהיה ששימחת את לבי ואני מאושר שיהיה לי חבר כזה בעולם הבא.

והקב"ה יזכה אותנו שיהיה חלקנו בעוה"ב עם יהודים כשרים ויר"ש ונזכה לחיי העוה"ב. אמן כן יהי רצון (מעם לועז).

 

בתו של הגר"א רעייתו של רבי משה מפינסק, היתה נוהגת לשגר לאביה, שהיה מקפיד שלא אכול מן ה"חדש" גריסין מיבול השנה הקודמת ושליח מיוחד היה לה, סוחר תבואה שראה כבוד לעצמו לשרת את הגר"א ומידי פעם המציא לביתו חבילת גריסין, שנשלחה לו מבית בתו.

באחד הימים כאשר הגיע לוילנא ומיהר לבית הגר"א למלא את שליחותו, נתקל שם בצעיר המוני מבני הישובים הכפריים. הגר"א נטל מידו את החבילה, הודה לו על טירחתו, ותוך כדי כך הצביע על אותו צעיר: "רואה אתה צעיר זה. הוא הגיע לכאן בשליחות קדושה של פדיון שבויים. אביו הוטל לכלא ע"י הפריץ בעל אחוזתו, על שלא שילם לו את דמי החכירה השנתי, ועתה לאחר שעלה בידו לגייס את התשלום הדרוש, עליו למהר הביתה ולפדות את אביו מבור הכלא. ועתה הורה הגר"א סוחר התבואה מהר לירתום את עגלתך, להסיע צעיר זה אל ארמון הפריץ וככל שתמהר לעשות זאת כן ייטב לגופך ולנשמתך".

"העגלה מלאה תבואה שהבאתי ליום השוק, החל אותו סוחר להסביר לגר"א ואם אעזוב כיום את היריד, לא אספיק לחזור בזמן, ובינתיים ינעל היריד ולא ימצאו קונים לסחורתי, עלול אני איפוא להפסיד ממוני וכן ממון אחרים שהופקד בידי לצרכי סחורה".

"אל דאגה הגיב הגר"א פדיון שבוים מצוה רבה היא וגדולה זכותה לגמול לך כפעלך".

לשמע הדברים לא היסס סוחר התבואה, נפרד מאת הגר"א ופנה החוצה, והצעיר מתלווה אליו, שניהם עלו על העגלה הטעונה וזו הסיעה אותם אל ארמון הפריץ. הצעיר מיהר ליפרוע לפריץ את דמי החכירה השנתיים, על מנת לשחרר את אביו הכלוא, ואילו סוחר התבואה הפנה את העגלה הטעונה חזרה לוינא.

עד שחזר לוילנא ננעל ה"יריד", ודווקא לאחר נעילת ה"יריד" עלה שער התבואה ועם הסחורה שנישארה בידו ירויח רווח הגון פי כמה מהסכום שהיה מרויח אילו מכר את תבואתו בימי היריד (מורשת אבות).

 

מעשה שהיה: כל ימיו עסק רבי מנחם מצ'רנוביל במצוות פידיון שבויים הוא נדד על פתחי נדיבים לאסוף מעות למצוה גדולה זו, אחר כך היה משלשל את המעות לכיסיהם של עריצים ואנשי הרשות, כדי לפדות מידהם יהודים שנפלו בשבי. פעם אחת כאשר נקלע הרבי לז'טומיר, העלילו עליו הגוים עלילה שפלה וכלאוהו בבית האסורים.

בא לבקרו צדיק אחד וביאר לו את הפסוק בדרך צחות:

אברהם אבינו היה מצטין בהכנסת אורחים, ותמיד הוא מטכס עצות מה אפשר לעשות עוד למען האורח. אמר לו הקב"ה: "לך לך מארצך", צא אברהם לדרך, ותהפך אתה בעצמך להיות אורח, נודד וגולה, ואז זתדע ותרגיש היטב מה חסר לאורח, ומה אפשר עוד להיטיב עמו.

אף אתה פודה שבויים גדול, העניקו לך משמים הזדמנות לחוש בטעמו של שבי אצל גויים, ועד כמה נחוץ להזדרז לפדות יהודי משביו ("ממעיינות הנצח" לוקט ממורשת אבות).

 

צאו וראו איך אברהם מוסר את נפשו בשביל מצוות פידיון שבויים שנאמר "וירדוף עד דן" (בראשית כד-יד).

ליבו הרחום של רבי חיים מבריסק התגלה במיוחד כשהדבר היה נוגע לפדיון שבוים. הוא היה מוכן להפקיר את עצמו, כדי להציל נפש מישראל. בימי האנדרלמוסיה ברוסיה, נתפס בבריסק בחור יהודי, באה אמו לפני ר' חיים ובכתה לפניו שילך אל הרשות להשתדל ולבקש על בנה, ור' חיים הסכים. מקורביו שהיו באותו מעמד התחילו מניאים אותו בטענה: השעה היא שעת חרום ומי יודע אם רבנו לא יגרום בזאת רעה לעצמו.

השיב ר' חיים בואו ונחשוב חשבונו של דבר מצות פדיון שבוים שלפנינו זה ודאי, ואין חולק על כך אמא זו ששרויה בצער אין קץ אף זה ודאי. ואילו גרימת רעה לעצמי אינו אלא ספק. והרי קיימא לך: "אין ספק מוציא מידי ודאי" (מורשת אבות).

 

המהר"ל מרוטנבורג היה רבו של הראש רבנו אשר אביו של בעל הטורים המהר"ל נחטף באשכנז ע"י גויים שביקשו עבור שיחרורו הון עתק. כמובן כל הדור נחרד היתכן רב וצדיק כזה גדול שהיה מגדולי הראשונים יהיה שבוי?

מהר מאוד אירגנו את הכסף לפדיון שבויים.

המהר"ל מרוטנברג שמע שאירגנו סכום גדול מאד של כסף בשביל שיחרורו פסק שלא לשלם לחוטפים את הכסף על פי דין כי ההלכה אומרת שמשלמים פדיון שבוים ערך שוביו של השבוי כדי שהגוים לא ינצלו את המצוה של פדיון שבויים וכל יום יחטפו יהודי אחר ויבקשו סכומי כסף רצינים.

יהודי אשכנז התאכזבו והצטערו מפסק ההלכה והמהר"ל נפטר בשבי והגוים ימח שמם לא רצו להביאו לקבורה. אחרי זמן מה שגופתו התבזה היה יהודי בשם אלכסנדר בן רבי שלמה שהיה עשיר גדול נתן את כל כספו לגוים שיביאו לו את גופת המהר"ל כדי להביאו לקבורה וכך היה.

הוספת תגובה

מה לדעתך הממשלה צריכה לעשות בנושא גלעד שליט




לקישורים נוספים...
גיא חבר עד מתי
רון ארד ת חדשה
יותר מ 20 שנה בכלא
יהודה כץ הוריו, יוסף ושרה, הם ניצולי שואה. כבר כילד גילה יהודה כישרונות יוצאי דופן בלימודים, ובעיקר גילה צימאון רב ללימודי קודש.
משפחת פולארד הבגידה בבעלי
גיא יצחק חבר
יונה באומל והדיסקית של בנו זכריה באומל
לחופש נולד
צבי פלדמן נולד ב-29 בדצמבר 1956 בתל-אביב. אביו אברהם הגיע מאירופה לישראל לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה. אמו פנינה עלתה לישראל ממרוקו. צבי, הבכור מבין ארבעה ילדים, קרוי על-שם אביו של אברהם שנרצח ע"י הנאצים. לידתו של צבי סימלה בנייה של חיים חדשים בארץ החדשה
יהודה כץ נולד בשנת 1959 ברמת-גן שבישראל
זכריה באומל נולד בשנת 1960 בניו-יורק שבארה"ב
צבי פלדמן נולד בשנת 1956 בתל-אביב שבישראל
רון ארד המישפחה
בנם הצעיר של יונה ומרים באומל. לזכריה (הידוע בכינוי זאק) שני אחים מבוגרים יותר - אח, שמעון ואחות, אסנה.
גיא חבר נולד בשנת 1977 בתל-אביב שבישראל
לתמונות נוספות...
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

4u&me (46)
נועה (42)
tula (44)
גדגד (88)