העובדות בפרשת יהונתן פולארד
א. יהונתן פולארד היה אזרח שעבד כאנליסט בשרות המודיעין של חיל הים האמריקני. באמצע שנות ה- 80 (בשנים 1983 - 1984), גילה פולארד שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארה"ב מונעים במכוון מידע החיוני לביטחונה של ישראל.
ב. ישראל הייתה זכאית מבחינה חוקית למידע חיוני זה בהתאם למזכר ההבנות מ- 1983 בין שתי המדינות.
ג. במידע שנמנע מישראל נכללו יכולות הלחימה הגרעינית, הביולוגית והכימית של סוריה, עירק, לוב ואירן - שפותחו במטרה לשמש כנגד ישראל, וכן מידע על פיתוח טילים בליסטיים ע"י מדינות אלה ועל מתקפות טרור המתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות.
ד. לדאבונו, נוכח פולארד לדעת שחיי ישראלים נתונים בסכנה כתוצאה מחרם מודיעיני זה. הוא עשה כל שביכולתו לעצור מדיניות חשאית זו ולחדש את הזרימה החוקית של המידע לישראל. כשמאמציו לא נשאו פרי הוא החל להעביר מידע זה ישירות לישראל.
ה. ליהונתן פולארד לא נערך מעולם משפט. ע"פ דרישתן של ממשלת ארה"ב ושל ממשלת ישראל הוא נכנע לעסקת טיעון, שחסכה משתי הממשלות תהליך משפטי ארוך, מורכב ויקר הנושא בחובו מבוכה רבה לשתיהן.
ו. יהונתן פולארד מילא את התחייבותו בעסקת הטיעון, ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה.
ז. למרות זאת, נגזר על פולארד מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם - הפרה בוטה של עסקת הטיעון עליה סוכם בין פולארד לבין הממשלה.
ח. יונתן פולארד מעולם לא הואשם בגרימת נזק לארה"ב: גילוי צפנים, סוכנים או תוכניות מלחמה ומעולם לא הואשם בבגידה.
ט. יהונתן פולארד הואשם בדבר אחד בלבד: סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית בלא כוונה לפגוע בארה"ב.
י. אין תקדים לכך בהיסטוריה של ארה"ב שמישהו קיבל מאסר עולם על העברת מידע מסווג לבעלת ברית - מלבד יהונתן פולארד. גזר הדין המקובל לעבירה שכזו הוא 4-2 שנים. אפילו על סוכנים שביצעו עבירות חמורות בהרבה ופעלו מטעמן של מדינות עויינות לא נגזר עונש אכזרי שכזה.
יא. בנובמבר 1995, העניקה ישראל לפולארד אזרחות ישראלית. ההענקה הרשמית התבצעה בינואר 1996. צעד זה אותת בגלוי לארה"ב שישראל מוכנה לקבל במלואה את האחריות להפעלתו של פולארד. ב- 12 במאי 1996, באותה הצהרה שבה הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביהונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה, היא גם נטלה אחריות מלאה עליו וציינה את התחייבותה לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל.
יב. יהונתן פולארד פעל ממניעים אידיאולוגיים ולא ממניעים של תאוות בצע. ב- 12 במאי 1998 הכירה ישראל באופן רשמי בכך שיהונתן פולארד היה סוכן ישראלי שעבד מטעמה. עובדה זו הסירה כל ספק בדבר מניעיו האמיתיים של פולארד.
יג. בתחילת 1991 הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, המשמש כרבו של יהונתן הציע עצמו למשרד המשפטים של ארה"ב כערב לפולארד. ההצעה נדחתה. הרב אליהו חזר על ההצעה בכל שנה לאחר מכן במכתבים פרטיים ששלח לנשיא קלינטון. אף לא אחת מהן זכתה למענה עד לסתיו 2000, כאשר אסתר פולארד קיבלה מכתב מהבית הלבן, המציין שהנשיא מודע להצעה של הרב הראשי לשעבר וכי הצעה זו תהווה חלק מן השיקולים של הנשיא בבואו להחליט סופית בענייןבעלה.
יד. פסגת וואי הינה דוגמא בולטת לניצול שעשתה ארה"ב במקרה של פולארד. הן לפני והן במהלך המו"מ שנוהל בפסגת וואי בסתיו 1998, הבטיח הנשיא קלינטון לשחרר את יהונתן פולארד. פולארד היה הגורם בהא הידיעה לכך שההסכם של פסגת וואי הובא לכדי גמר. ברגע האחרון, כשעיני כל העולם היו ממוקדות בטקס החתימה של הסכם וואי שעמד להערך בוושינגטון, הפר קלינטון את הבטחתו לשחרר את פולארד ויצר סערה של פרסום שלילי לישראל. בניסיון להצדיק את מעשהו של קלינטון בוואי, הודלפה לתקשורת הידיעה שג'ורג' טנט, מינוי של קלינטון, איים להתפטר מראשות הסי.אי.אי. באם ישוחרר פולארד. עד מהרה נחשף התירוץ הצולע, שכן קלינטון שחרר בסתיו 1999 קבוצה של טרוריסטים פורטוריקניים שלא הביעו חרטה על מעשיהם. בספטמבר 1999, למרות התנגדות חריפה מצד יועציו וסוכניו בממשל, שיחרר הנשיא קלינטון 14 טרוריסטים פורטוריקניים, חברי ה- FALN, אירגון שאחראי ליותר מ- 100 פיגועים חבלניים בתוך ארה"ב. בעשותו זאת, הוא הוכיח מעל לכל ספק, שהיה זה שקר לטעון שסוכנות ממשלתית כלשהי יכולה לכבול את ידיו או שיכולה להיות לה השפעה כלשהי בכל הקשור להחלטות שהוא מקבל בעניינים הנוגעים לחנינה.
טו. בח' כסלו תשס"ה (21 בנוב' 2004), נכנס יהונתן פולארד לשנה העשרים של מאסר העולם שנגזר עליו, ועדיין אין אור בקצה המנהרה
