פידיון הבנים - כניעה לטרור?

ראשי >לחץ עכשיו ללמוד קצת על פדיון שבויים>פידיון הבנים - כניעה לטרור?
tzvika770
פידיון הבנים - כניעה לטרור?

 

חיים אברהם  מאיר אינדור 

 

האם כושר ההרתעה והחשש מחטיפות נוספות גובר על מצוות פידיון שבויים? האם דאגתה של משפחה אחת מצדיקה מכה נוספת לאחרת? אביו של בני אברהם ז"ל מול מנכ"ל ארגון נפגעי הטרור

חיים אברהם, מאיר אינדור 

פורסם:  25.07.06, 06:19

 

 


חיים אברהם
שבת אחר הצהריים, ה-7 באוקטובר 2000, חמישה חודשים אחרי יציאת צה"ל מדרום לבנון. נקישה חרישית, עדנה אשתי פותחת את הדלת, לפניה קצין ושני מלווים. מיד היא שאלה: מה קרה לבני שלנו? הוא לא פצוע, הוא לא הרוג, כלום - הוא רק נחטף. מאז אותו יום ארור הפכו חיינו לגיהינום - והסוף ידוע. בכל לבי קיוויתי שילדי בני אברהם וחבריו, עומר סוואעד ועדי אביטן ז"ל, יהיו אחרוני הנופלים במערכות ישראל. התבדיתי. בימים אלה, כשגלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב מוחזקים בידי ארגוני הטרור, חוזרות תחושות האימה, כאילו זה קורה לנו שוב. החרדות, חוסר האונים, הכאב וחוסר הידיעה על גורלם.

 

 

במשך שלוש שנים וחצי סירב חיזבאללה לספק מידע על גורל החיילים, התעמר במשפחות באמצעות אינפורמציה המשתמעת לשתי פנים ורק הגביר את כאבן. לא ארגונים הומניטאריים, לא ראשי מדינות, לא חברי פרלמנטים בעולם ולא אנשי מוסר יכולים היו לתת פתרון לחטיפת הבנים. לאחר מו"מ ממושך, באמצעות מתווכים גרמנים ובראשותו של אלוף במילואים אילן בירן, שוחררו הבנים והושבו ארצה מהשבי.

 

18 שנה התפלשנו בביצה הלבנונית, המסוכסכת והנשלטת בידי חבורות המתקוטטות על שוק הסמים בבקע, בעידודן

הפאנל הקודם
מלחמות היהודים / צלי רשף, אפי איתם
אין ישראלי שלא יעיד על עצמו כי הוא שוחר שלום, ובכל זאת - חשבון הנפש שלנו עקוב מדם. מתי לשאת ולתת ומתי להניח לתותחים לרעום? האם במלחמת "אין ברירה" הכל כשיר? ומה אומרת התורה? פאנל על מלחמה ומוסר
לטורים במלואם

של איראן וסוריה - מדינות שהוגדרו כ"ציר הרשע" של הטרור העולמי. במהלך השנים בהן שהה צה"ל בלבנון, נחטפו ונשבו מספר פעמים חיילים במטרה לשמש קלפי מיקוח. השחרור התנהל תמיד תוך מו"מ עיקש עם ארגוני הטרור, והשגת היעד הייתה כרוכה תמיד בשחרור מחבלים.

 

ברור לכל שכל שחרור מחבלים, אשר ביצעו פשעים חמורים, הוא מכה קשה להרתעה הישראלית ויעדיה. אך נשאלת השאלה הקשה, האם קיימת דרך אחרת להחזיר את הבנים הביתה? בל נשכח שהבנים נשלחים על-ידי המדינה, והחובה המוסרית שלנו כלפיהם היא ערך עליון לחברה הנאבקת על חייה יותר ממאה שנה.

 

חיילנו, היוצאים למשימות חדורי מוטיבציה, נחושים לבצע כל פעולה המוטלת עליהם - צריכים להיות בטוחים כי הקברניטים והציבור יעמדו מאחוריהם בכל מצב של סכנה אליו ייקלעו. הם חייבים לדעת שיחולצו בריאים ושלמים. חברה שמאמינה בצדקת דרכה, נשענת על ערכיה ואמונתה, עליה ללכת אל המעיין ממנו שואבים אנו אמונה זו, להסתכל בו ולהיווכח כי מצוות פדיון שבויים היא הראשונה במעלה.

 

"ואין לך מצווה גדולה מפדיון שבויים, שהשבוי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים ועומד בסכנת נפשות", אומר הרמב"ם. במסורת היהודית, השבי נחשב לקשה מכל; מי שדוחה אפילו שעה אחת פדיון שבוי, הרהו כשופך דמים. עבור פדיון שבויים מותר אפילו להשתמש בכסף שהוקדש לצדקה או לבניין בית-כנסת, מותר אפילו למכור ספר תורה.

 

מאחורי כל חיילינו השבויים והנעדרים, ובהם גם זכריה באומל, יהודה כץ, צבי פלדמן, רון ארד וגיא חבר, ניצבות משפחות דואגות, דואבות, שאינן יודעות מה עלה בגורל בניהן - בנינו - ומחכות להשבתם במהרה הביתה. פעולותינו צריכות להיות זהירות, שקולות, כך שלא ניפול בפח שיציבו לנו ארגוני הטרור, לא ניכנס לבורות בלתי רצויים במהלך המו"מ ולא נחריב את כושר ההרתעה. ועדיין, השבת הבנים היא ערך עליון.

 

 

חיים אברהם, אביו של בני אברהם ז"ל, שנחטף בידי חיזבאללה וגופתו הושבה בעסקת חילופיי שבויים

 


מאיר אינדור

 

המספרים מדברים בעד עצמם: 80 אחוז ממשוחררי בתי הכלא חזרו למעגל הטרור. 14 מפיגועי ההתאבדות בוצעו בידי מחבלים משוחררים. שני המחבלים שרצחו את היהודיה שהאמינה בשלום ועבדה כמתרגמת במזרח ירושלים, היו ממשוחררי עסקת ג'יבריל. 1,160 מחבלים שוחררו באותה עסקה, ביניהם רבי מחבלים כמו קוזו אקומוטו. אמו של יוסקה גרופ שהלך לשבי קיבלה את בנה הביתה ביחד עם עוד ארבעה שבויים אחרי מאבק מתוקשר ותקיף בכל הרשויות ובכל הדרגים - ומאות שילמו בגופם בהרג ובפציעה, אחרי שאותם מחבלים ארגנו את האינתיפאדה הראשונה והיו לשלד הארגוני של גלי הטרור העצומים מאז הסכמי אוסלו. כשנסראללה אמר שאנו חברה של קורי עכביש, הוא התכוון לכך, בין השאר, שבישראל אין דין ואין דיין - מחבלים משתחררים באופן סדיר, וקולה של אמא משנה פה סדרי עולם. האם המחיר היה כדאי?

 

 

מאז שוחרר אלחנן טננבוים גדלו החטיפות, ומאז הוחזרו גופות תמורת מחבלים גם הפכו הגופות לחלק מהמסחר הלבנוני. אך הושלמה עסקת הגופות תמורת מחבלים עם נסראללה, הוא הופיע והחל לדבר על חטיפות נוספות. הכתובת הייתה על הקיר עוד לפני שהעסקה בוצעה, אבל אמרו לנו - לפעילי אלמגו"ר, נפגעי טרור שכולים ופצועים - מי האיש שיביט בעיניהם של הורי החטופים? עכשיו הגיע הזמן שנשאל: ומי יביט בעיניהן של משפחות נפגעות הטרור, שנפגעו במבצעי החטיפות האחרונים? מי יביט בעיני האזרחים האלמונים שהולכים ברחובות, שמותיהם לא ידועים לנו עדיין, אך הם מועדים לחטיפות ופיגועים נוספים? מי יביט בעיני הורי הנרצחים כאשר אלה יראו את המחבלים יוצאים בהמוניהם, סימני "וי" בידיהם, מחייכים לכל עבר, מתחבקים עם משפחותיהם, בעוד יקיריהם טמונים מתחת לאדמה?

 

 

אפילו המחוקק המודרני הבין שכדי לשקם את הנפגעים, חייבים להראות שהצדק נעשה. הוא העניק לכך מעמד ב"חוק נפגעי עברה", אשר נותן אפשרות לנפגעים להופיע ולטעון לחומרת העונש ולעקוב אחר ריצויו. ברור היום לכל שחלק מהשיקום הנפשי של הנפגעים הוא הרצון לראות שהפוגע בהם מרצה את עונשו. גם בחוק העתיק של התורה היה לכך מעמד והוא "גואל הדם", שנתן אפשרות ומעמד חוקי לקרובי משפחה לתבוע את העונש מאלה שפגעו ביקיריהם. השאיפה לצדק מבוטאת בספר במדבר בציווי "לא תחניף את הארץ דמים", לאמור: הארץ אינה יכולה לסבול שפך של דם נקי, ועל החברה להעניש את מי שפגע - הוא אינו יכול לקנות את שחרורו מעונש גם אם הוא עשיר כקורח. על כן לא יעלה על הדעת שהחברה בישראל תשחרר את מבצעי העברה מחמת אלימות נוספת שהם וחבריהם מפגינים, גם אם הם ערבים.

 

 

פעם היה אחרת: סיפר לי פרפ' יובל נאמן המנוח שכשהיה סגן ראש אמ"ן, היו לישראל שבויים בידי האויב. את הורי השבויים הוא הורה לא לקבל לשיחה, כדי לא להיכנע ללחצים רגשיים. זה לקח זמן והשבויים שוחררו, ובלא להיכנע ללחצים, אחרי שישראל יזמה חטיפות נגדיות. היה יהודי אחר שלא נכנע ללחצים, אבל הוא שילם בחירותו האישית - המהר"ם מרוטנברג, ראש ליהודי אירופה בשנים 1215-1293, שנחטף והושם בכלא ונתבע עבורו כופר נפש עצום. אף שהיהודים התגייסו לתשלום הכופר, הוא פסק שאין לשחרר אותו, מפני שהניח ששחרור בתנאים האלה יביא לחטיפות נוספות. הוא נפטר בכלא, והאגדה מספרת שציווה כי גופתו לא תיפדה גם לאחר מותו - אמון על אותו עקרון. מול מצוות פדיון שבויים החשובה, הוא הציג תג מחיר שאין פודים יותר מדמי שוויו, כלל תלמודי עתיק אשר נקבע בעת שרבו החטיפות וכופר הנפש.

 

 

בימים האחרונים, כאשר הורי חיילים שולחים את בניהם להילחם ולעתים להיהרג או להיפצע בקרבות מול ארבעה מחבלים, צריך להיות יותר מטיפש כדי לשחרר מאות מחבלים. מי יהין לשלוח אחרי כן חיילים אלי קרב, כאשר מאות מחבלים שנתפסו לאחר מאמץ והקרבה ישוחררו לצהלת ארגוני הטרור?

 

 

מאיר אינדור, סגן-אלוף (מיל'), פצוע טרור ומנכ"ל אלמגו"ר- ארגון נפגעי הטרור
הוספת תגובה

מה לדעתך הממשלה צריכה לעשות בנושא גלעד שליט




לקישורים נוספים...
יהודה כץ נולד בשנת 1959 ברמת-גן שבישראל
יותר מ 20 שנה בכלא
רון ארד ת חדשה
בנם הצעיר של יונה ומרים באומל. לזכריה (הידוע בכינוי זאק) שני אחים מבוגרים יותר - אח, שמעון ואחות, אסנה.
לחופש נולד
צבי פלדמן נולד ב-29 בדצמבר 1956 בתל-אביב. אביו אברהם הגיע מאירופה לישראל לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה. אמו פנינה עלתה לישראל ממרוקו. צבי, הבכור מבין ארבעה ילדים, קרוי על-שם אביו של אברהם שנרצח ע"י הנאצים. לידתו של צבי סימלה בנייה של חיים חדשים בארץ החדשה
רון ארד המישפחה
גיא יצחק חבר
צבי פלדמן נולד בשנת 1956 בתל-אביב שבישראל
יהודה כץ הוריו, יוסף ושרה, הם ניצולי שואה. כבר כילד גילה יהודה כישרונות יוצאי דופן בלימודים, ובעיקר גילה צימאון רב ללימודי קודש.
זכריה באומל נולד בשנת 1960 בניו-יורק שבארה"ב
משפחת פולארד הבגידה בבעלי
גיא חבר עד מתי
יונה באומל והדיסקית של בנו זכריה באומל
גיא חבר נולד בשנת 1977 בתל-אביב שבישראל
לתמונות נוספות...
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

4u&me (44)
נועה (40)
tula (42)
גדגד (86)