לחץ פה לדעת מה דעת הרבי מלובביץ והחסידות בנושא תה

ראשי >לחץ פה לדעת מה דעת הרבי מלובביץ והחסידות בנושא תה
האדמו"ר הצמח צמח בנוגע לתהילים
ומפני כי התהלה היא במל' לכן אמר דוד שהי' בחי' מלכות ספר תהילים כי ענין התהלה הוא שע"י התהלה ממשיכים מהעלם אל הגילוי, וכמו שמצינו בזהר שתלמידי הרשב"י אמרו שבחו בפניו, ולכאורה צ"ל מהו הענין שאמרו שבחו בפניו, אך הענין הוא ע"י שהללוהו עי"ז נמשך להם גילוי מאורו מהעלם אל הגילוי כו', ועד"ז למעלה שע"י ההילול והשבח ממשיכים מהעלם אל הגילוי כמ"ש במ"א, וזהו תהלה הוא מל' בהלו נרו שע"י ההילול נמשך בהילו ל' אור וז"ע התהלה שהיא במל' שע"י ההילול נמשך כו' ובכתר נאמר נורא תהלות שיראים להללו כו' (אמנם זהו בחי' התחתונה שבמאציל שיש בהכתר אבל בשרש ומקור הנאצלים שבכתר שם עיקר התהלה כי משם נמשך עיקר גילוי ההעלם כו' ושרש ההמשכה מהעלם אל הגילוי זהו מע"ס הגנוזות בע"ס דאצי' כו') וזהו עם זו כו' תהלתי יספרו שע"י שמספרים התהלה עי"ז נמשך להיות ותהלתי אחטם לך
הרבי האמצעי אומר
שמי שקורא פרק תהילים מעורר למעלה מנשיאת פנים
האדמו"ר האמצעי בנושא תהילים

כמובן בכל שירות שבתהילים כו') אך יש בשיר וניגון בחי' רצוא ושוב שאחר העלי' וההתכללות לצאת מן החומר חוזר ומתיישב רוחו אליו בבחי' שוב וכמ"ש והחיות רו"ש כלהב היוצא וחוזר ונכנס וכך הוא בניגון שיש בו ב' תנועות א' החדוה והתענוג לצאת וליכלל והב' המרירות מצד היפוכו שלא יכול לעלות כמו מתי אבא ואראה פני אלקים וכה"ג והוא בחי' שוב וכלולים כא' בתנועות הנגון והשיר כידוע שא"א לכל שיר ונגון בלא התכללות מרו"ש יחד וכך הוא בשיר המלאכים כשמשתחוים ואו' שירה כמו ענין הסיבוב דגלגלים שעולים ויורדים בסיבובם וכך הוא באופנים וחיות הקדש וגם בשרפים שבעולם הבריאה שאו' קדוש וחוזרים ואומרים מלא כה"כ וכה"ג וד"ל:

המגיד ממזריץ' בנוגע לתהילים

שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים וגו'. ויש לפרש על פי מ"ש בזוהר כי מי בז ליום קטנות שבעה עיני ה' משוטטים בכל הארץ. כי הכלל הוא שהאותיות שנפלו מהשבירה מז' ימי בראשית הם באים לאדם בתפילה, מחשבת אהבה יראה התפארות ניצוח הודיה וכו'. וזהו מים התחתונים בוכים אנן בעינן למיקם קדם מלכא, ולכך באים לפי מדריגתו, והם באים דווקא בלא דעת, שאומר התיבות כמו בתהילים. והמחשבות באים לו מפני שצריך לבא לקטנות כדי לתקן עניינם, לכך צריך להיות בלא דעת. וזהו כי מי בז ליום קטנות שבעה עיני ה' המה משוטטים וגו'. וזה אנו צריכין להעלות עד ביאת הגואל במהרה בימינו, כי הדיבור הוא בגלות. ולעתיד לבוא לא יהיה שום דיבור ומחשבה רק להשם יתברך, כי יעלו כל השבירות ותבין. ואל תקשה מה ענין זה [נ"א: מה יהיה] עם התיבות שאומר בלא דעת, אך הכלל הוא אם אדם חושב שהדיבור אינו מדבר כלל, אלא השכינה מדברת מתוך (בינה) [גרונו], הנקרא עולם הדיבור [כביכול כידוע], והזכרון שזוכר הדברים שהורגל עליהם הוא מעלה הדיבורים. ובאמת הוא גלות השכינה, הדיבור הוא בגלות והבן זה מאוד.

אגרת קודש תהילים כסגולה
במענה למכתבו מכ"ז טבת, בו שואל מה לעשות בעזר להתמדה בת"ת וכן בעזר כנגד המלעיגים וכו'.
מתוך היום יום טז מנחם אב הבעל שם טוב
נסיעות הבעש"ט בתחילת ההתגלות שלו היו ע"ד שלשה ענינים: פדיון שבוים, חיזוק התורה ויראת שמים, התגלות פנימיות התורה
הרבי בנושא שבוים ליקוטי שיחות פ פינחס

שיחה ב

111

 

א. כתב הרמב"ם בהל' נחלות1: "הא­פוטרופין עושים לקטנים לולב וסוכה וציצית ושופר ספר תורה ותפילין ומזו­זות ומגילה, כללו של דבר כל מצות עשה שיש להם קצבה בין שהוא מדברי תורה בין שהוא מדברי סופרים עושין להם אע"פ שאינן חייבין במצוה מכל אלו המצות אלא כדי לחנכן, אבל2 אין פוסקין עליהן צדקה, ואפילו לפדיון שבוים [ש­היא "מצוה רבה"3] מפני שמצות אלו אין להן קצבה".

ומקור הדברים - במס' גיטין4: "ועו­שין להן לולב כו' ואין פוסקין עליהם צדקה ואין פודין עליהן את השבויין ולא כל דבר שאין לו קצבה". ובפרש"י שם: "צדקה, אין לה קצבה דהא בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים".

ולכאורה דין זה דורש ביאור: מאי שנא יתומים משאר בני אדם? הרי ה­חשש דכיון ד"בכל שעתא קיימי עניים נמצאו נכסיהם כלים" שייך בנכסים של כל אדם, והטעם בפשטות שאין חוששין לזה הוא מפני שחיוב צדקה תלוי בהישג יד הנותן, כמ"ש הרמב"ם בהל' מתנות עניים5 דאם "אין יד הנותן משגת, נותן לו [לעני] כפי השגת ידו, וכמה עד חמי­שית נכסיו מצוה מן המובחר, ואחד מע­שרה בנכסיו בינוני כו'" - וא"כ עד"ז ביתומים, אמאי אין פוסקין עליהם צדקה כפי השגת ידם, מעשר או חומש מנכסי­הם?

[וגם לפי פסק הרמ"א6 ד"דוקא צדקה שאין לה קצבה [אין פוסקין]. . אבל. . צדקה שיש לה קצבה כגון שהיו להם עניים קרובים והי' להם קצבה מאביהם כל שנה ושנה כו' נותן מנכסיהם הקצבה לקרוביהם" - עדיין לא מתורצת השא­לה הנ"ל, למה אין פוסקין צדקה על ה­יתומים (בכלל) עד מעשר או חומש מנכ­סיהם7?

ובפרט שלדעת כמה פוסקים8, כיון שצדקה היא דבר "שאין לו קצבה", לכן אין פוסקין עליהם צדקה אפילו בקצבה. ולכאורה זוהי שיטת הרמב"ם שכתב בסתם "אין פוסקין עליהם צדקה", שמ­פשטות הלשון משמע שלעולם אין פוס­קים עליהם צדקה9].

ב. והנה לכאורה שאלה זו זוהי

אגרות קודש בנושא שבוים ז'קלט

באתי בזה להביע תודתי לו מקול"ע, על השתדלותו ועשיותיו בהנוגע להצלת ספרי זהר הק' עם הגהות אאמו"ר זללה"ה, אשר זה עתה באו לידי.

 

ונוסף על גודל הענין עצמו, הצלת דברי תורה, הרי כמובן בהנוגע אלי, גם נימה פרטית מיוחדת בזה, ככל עניני נחלת אבות, ובפרט בהעלות בזכרוני, העמל והיגיעה ביחד עם ההתלהבות, בם עסק אאמו"ר בהאמור.

 

ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים, יעסוק בעניני תורה ומצות בכלל, ובאופן טוב, במצוה רבה כפדיון שבוים האמור

הרבי בנושא תהילין אגרת קודש ד'תתקס

במענה למכתבו מיום השני, בו כותב אודות הענינים המטרידים אותו ומונעים מלימוד התורה כדבעי וכן גם בלבולים בעת התפלה.

 

ומהנכון שיבדקו את התפילין שלו, וכן אשר בכל יום חול לפני תפלת הבקר יפריש איזה פרוטה לצדקה, ולאחר התפלה גם בשבתות ויום טובים יאמר השיעור תהלים חדשי - כפי שנחלק התהילים לימי החדש

מה לדעתך הממשלה צריכה לעשות בנושא גלעד שליט




לקישורים נוספים...
יהודה כץ הוריו, יוסף ושרה, הם ניצולי שואה. כבר כילד גילה יהודה כישרונות יוצאי דופן בלימודים, ובעיקר גילה צימאון רב ללימודי קודש.
רון ארד המישפחה
זכריה באומל נולד בשנת 1960 בניו-יורק שבארה"ב
לחופש נולד
גיא יצחק חבר
צבי פלדמן נולד ב-29 בדצמבר 1956 בתל-אביב. אביו אברהם הגיע מאירופה לישראל לאחר שאיבד את כל משפחתו בשואה. אמו פנינה עלתה לישראל ממרוקו. צבי, הבכור מבין ארבעה ילדים, קרוי על-שם אביו של אברהם שנרצח ע"י הנאצים. לידתו של צבי סימלה בנייה של חיים חדשים בארץ החדשה
צבי פלדמן נולד בשנת 1956 בתל-אביב שבישראל
גיא חבר עד מתי
יונה באומל והדיסקית של בנו זכריה באומל
יהודה כץ נולד בשנת 1959 ברמת-גן שבישראל
משפחת פולארד הבגידה בבעלי
רון ארד ת חדשה
גיא חבר נולד בשנת 1977 בתל-אביב שבישראל
יותר מ 20 שנה בכלא
בנם הצעיר של יונה ומרים באומל. לזכריה (הידוע בכינוי זאק) שני אחים מבוגרים יותר - אח, שמעון ואחות, אסנה.
לתמונות נוספות...
חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

4u&me (44)
נועה (40)
tula (42)
גדגד (86)