אמא של גלעד שליט כותבת: מצמרר-תקראו ותעבירו. ושלא תחשבו אפילו למחוקchemas-microsoft-com
ffice
ffice" />>>
זה הילד שלי !!! >>
החיים הראשונים שבראתי, יצר גופי, נשמתי, ואהבתי. >>
את קולו שמעתי ב20 שנה האחרונות, מהרגע שבא לאוויר העולם, ועד שיחת הטלפון האחרונה. >>
"אמא, אני חוזר הבייתה , שומעת?" >>
שומעת ילד..בבירור כמו את הבכי הראשון שלך. >>
אני עדיין שומעת את הבכי שלך בלילות..כשהיית קטן..לא נתת לי לישון בלילה. >>
הייתי שוכבת לידך ומרגיעה, כשהיית חולה פעם ראשונה פחדתי כמו ילדה קטנה, ממה? משפעת פשוטה. >>
לקחתי אותך לכיתה א, וגרמת לי להבטיח שאני אחזור לקחת אותך.הבטחתי לחזור.ובשנים שבאו מעולם לא שברתי את ההבטחה שלי.>>
תליתי את הציורים שלך על המקרר, על כל קירות המטבח, רק כדי שתדע שפה זה הבית שלך. >>
כאן איתי,בין הציורים הישנים.והזכרונות הישנים עוד יותר.>>
גדלת מהר מידי, מול עיניי המזדקנות והעייפות. >>
בבר מצווה שלך ראיתי פתאום איך גדלת מול עיניי במהירות מופרזת..הייתי האמא הכי גאה בעולם..גדלת להיות מוצלח, מקסים, חכם. >>
"זה הילד שלי" חשבתי אז, כן, "זה הילד שלי". >>
וכשהתחלת לצאת עם חברים, יצאת גם עם חלק ממני. >>
הייתי מחבקת אותך ומבקשת שתיזהר. >>
"אל תדאגי אמא, אני ילד גדול" >>
הייתי מתעוררת בלילות. מסתכלת בשעון.חושבת איפה אתה.מחכה שתחזור.>>
רק שתחזור כבר בריא ושלם אליי. >>
ורק כששמעתי את הנפילה האופיינית והמרושלת שלך למיטה ידעתי, שאתה פה, בבית, איתי. >>
ויכלתי להירדם בשלווה. >>
כשעשית רישיון והיית לוקח את האוטו, הייתי מתפללת שלא ייקרה כלום, שלא תיסטה לביוב, שלא יתנגשו בך, שלא תנהג מתי שאתה לא צריך. >>
אבל אתה לא אכזבת..וחזרת אליי בריא, שלם, ומאושר. >>
שמחתי לראות את החיוך שלך, גם אם שילמתי בדאגה ולילות חסרי שינה. ידעתי שלא חסר לך כלום. >>
ליבי החסיר פעימות רבות מידי כשהלכת לצו ראשון בגיל 17. >>
חזרת מאושר, עם פרופיל גבוה וגאווה בוהקת בעיניים. >>
באותו לילה לא נירדמתי. רק ביקשתי שלא תלך לקרבי.שלא תשרת באזור מסוכן.>>
גם ממך ביקשתי, אבל אתה לא שמעת בקולי. >>
רצית להגן על המולדת. אבל זו לא המולדת שגידלה אותך.זו אני שגידלתי.אני.>>
וביום שסגרת את הדלת אחרייך ונסעת לבקו"ם, כולך נירגש לקראת השירות, התחלתי לספור ימים עד שתחזור אליי שוב. >>
כל שבת שחזרת הודיתי לאלוהים, נשבעתי ללכת לבית כנסת , למלא תריג מצוות, להודות לאלוהים שהחזיר לי את הילד שלי. >>
אבל זה תמיד הוחלף בלכבס את המדים שלך ולהכין לך אוכל. >>
ביום שבו נשמעה דפיקה רמה על הדלת.כמעט הרגשתי שמשהו לא בסדר.>>
פתחתי את הדלת והתפללתי לא למצוא בדיוק את מי שמצאתי. >>
שני אנשים במדים.וחובש. >>
אחד מהם.המפקד שלך. לחץ את ידי בחזקה. >>
לא הייתי צריכה לשמוע את דבריו.האפלה שהתפשטה בעיני חסמה את העורקים והספיקה לי בשביל להבין שמשהו לא בסדר.משהו לא כשורה. >>
בחדשות מראים תמונות שלך. >>
ואני יושבת ובוכה.הלכתי לבית כנסת.התפללתי.אני מתפללת מתוך שינה טרופה שתחזור.>>
זה הילד שלי.שלי.שנחטף לתוך עזה. >>
הילד שלי.שאולי לא יחזור. >>